החלטה בתיק בש"פ 5769/12

1.        לפניי בקשת רשות לערור, לפי סעיף 38 א (ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי), על החלטת בית משפט המחוזי בחיפה (מפי כב' השופט א' טובי) בע"ח 11894-07-12. בהחלטתו זו, מיום 15.07.2012, דחה כב' השופט טובי את ערר המבקשת על החלטת בית משפט השלום בטבריה מיום 24.06.2012 (מפי כב' השופט נ' ג'השאן), בה"ת 15972-06-12.

הליכים קודמים

2.        ביום 4.6.2012, הוגש נגד סאסי צורי (להלן: הנאשם) כתב אישום המייחס לו שש עבירות של סחר בסמים מסוכנים, מרביתם מסוג קוקאין.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הודיעה המאשימה כי בכוונתה לבקש, לאחר הרשעת הנאשם ומכוח הסעיפים 36 א(ב) ו- 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] , התשל"ג- 1973 (להלן: פקודת הסמים), את חילוט הרכוש שנתפס בחזקתו במהלך מעצרו, מיום 22.05.2012. רכוש זה כולל, בין היתר, רכב מסוג B.M.W (להלן: הרכב), אשר על-פי רישומי משרד הרישוי מצוי בבעלות המבקשת שלפניי, חמותו של הנאשם.

3.        המבקשת פנתה לבית משפט השלום בחדרה בבקשה שיורה למשיבה להשיב לה את הרכב התפוס.

4.        ביום 24.06.2012, דחה בית משפט השלום בחדרה את הבקשה להשבת התפוס, וקבע כי קיים ברכב "פוטנציאל חילוט", במידה שהנאשם יורשע בדין. זאת, משום הזיקה הקיימת בינו לבין הנאשם, כאשר עצם רישומו הפורמאלי על שם המבקשת במשרד הרישוי, אינו שולל זיקה זו. בנסיבות אלו, רשאית המאשימה להמשיך ולהחזיק בתפוס עד לתום ההליך הפלילי.

5.        בית המשפט ביאר בהחלטה, כי על-פי חומר הראיות, הרכב נצפה חונה בחצר ביתו של הנאשם, ואין מחלוקת כי למבקשת אין רשיון נהיגה תקף מזה כחמש שנים, וכי אשת הנאשם, בתה של המבקשת, עושה שימוש בלעדי ברכב. עובדות אלו, כך נקבע, מקימות זיקה בין הנאשם לרכב, על אף טענות המבקשת כי הרכב נרכש על ידה, ומשמש להסעתה בידי בתה , משום היותה נכה בשיעור של 100%.

           עובדה נוספת שצויינה על ידי בית המשפט, היא כי בשימוש הנאשם ואשתו, מצוי רכב יוקרתי נוסף, אשר נרשם במשרד הרישום על שם צד שלישי, שאינו עושה בו שימוש, היינו: אמו של הנאשם. בית המשפט הדגיש "מבלי לקבוע מסמרות בעניין" כי נראה שהנאשם ואשתו רשמו את שני רכביהם היוקרתיים, ובכללם הרכב מושא בקשה זו, על שם שתי נשים פנסיונריות, שגילן למעלה מ- 70 שנה, ושאינן משתמשות בהם, על מנת להבריחם מעיני הרשויות.

           בצד מסקנתו בדבר הזיקה בין הרכב לבין הנאשם, הבהיר בית המשפט, כי המבקשת לא הציגה כל ראיה מטעמה, המעידה כי היא עושה ברכב מנהג בעלים.

6.        מתוך מגמה להשיג את תכלית תפיסת הרכב, בדרך של פגיעה פחותה בזכות הקניין, החליט בית המשפט כי הרכב ישוחרר לידי המבקשת בתנאים מגבילים, כדלקמן:

      א.      רישום עיקול על הרכב במשרד הרישוי.

      ב.      הפקדת סכום של 40,000 ש"ח במזומן בקופת בית המשפט, שישמש להבטחת תפיסת הרכב, במידה שיחולט על ידי בית המשפט.

      ג.      חתימה על ערבות עצמית בסכום של 100,000 ש"ח, אשר יחולט, אם יקבע בית המשפט כי יש לחלט את הרכב, והרכב לא יושב למשטרה תוך עשרה ימים מהחלטת החילוט, או אם המבקשת לא תפעל בהתאם להוראות החלטה זו.

           על החלטה בית משפט השלום הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי.

7.        בית משפט המחוזי דחה את הערר, וקבע, כמו בית משפט השלום, כי ממכלול הראיות בתיק עולה זיקה בין הרכב לבין הנאשם, וכי קיים פוטנציאל לחילוט הרכב, בסוף ההליך הפלילי.

8.        על הראיות שפורטו בהחלטת בית משפט קמא, הוסיף בית המשפט המחוזי, כי מלבד הרכב הרשום על שם המבקשת, רשום על שמה רכב נוסף מסוג מאזדה, שלדבריה, שימש את בעלה המנוח. העובדה כי המבקשת, שהינה מבוגרת וחולה, מחזיקה בנוסף לרכב המאזדה גם את הרכב, מושא הבקשה, "מעלה תמיהה", כלשון בית המשפט.

           עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי במהלך החקירה, הכחישו הנאשם ואשתו את דבר קיומו של מחסן הצמוד לדירה, ואולם במהלך חיפוש בחצריו של הנאשם, התגלה המחסן, ובו נתפס אופנוע ים יקר ערך, הרשום על שם אחי הנאשם. אין מחלוקת, כך נאמר בהחלטה, כי לאח אין רשיון לנהוג באופנוע ים, להבדיל מהנאשם, אשר מחזיק ברשיון כאמור, ונראה שהאח אף אינו משתכר דיו כדי לרכוש אופנוע ים ששוויו כ- 115,000 ש"ח.

9.        בית המשפט המחוזי קבע כי מהראיות האמורות עולה, לכאורה, תמונה לפיה "מדובר בדפוס התנהגות במסגרתו דאג הנאשם להבריח מעיני הרשויות את הרכוש השייך לו ולרשום אותו על שמם של מי מקרובי משפחתו". העובדה, כי המבקשת הציגה מסמכים מהם עולה, כביכול, כי היא נשאה בחלק מתשלומי הביטוח והטיפול ברכב, לא שכנעו את בית המשפט כי מדובר ברכב שבבעלותה. לאור זאת, לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, בדבר הבעלות ברכב.

10.      בהמשך, בחן בית המשפט המחוזי את התנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, לשחרור הרכב לרשות המבקשת, וקבע כי מדובר באמצעים אשר ,מחד גיסא, משיגים את מטרת התפיסה, ומאידך גיסא, מצמצמים, עד כמה שניתן, את הפגיעה בקניין, וזאת לאור העובדה כי הנאשם טרם הורשע בדין.